"בית המשפט העליון מגדיר את זכותם של נכים לקבל את פרוטוקול הועדה הרפואית אפילו לפני שהסתיים הדיון"

בבית המשפט העליון   בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ  4795/07 בג"ץ  1654/07
בג"ץ  7736/07

 

בפני: כבוד השופט א' רובינשטיין
כבוד השופטת א' חיות
כבוד השופט י' אלון
העותר בבג"ץ 1654/07:העותר בבג"ץ 4795/07:
העותרת בבג"ץ 7736/07:

פלוניפלוני
פלונית

נ  ג  ד
המשיבים בבג"ץ 1654/07 ובבג"ץ 7736/07:

 

1. ד"ר א' זנדבק, ממונה ארצי ויו"ר ועדותרפואיות מחוזי
2. הועדה הרפואית המחוזית לפי חוק הנכים

3. רוני מורנו, ראש אגף השיקום

המשיבים בבג"ץ 4795/07: 1. מדינת ישראל (קצין התגמולים אגף השיקום)2. ד"ר ע' שטרנברג, ממונה ארצי על ועדות רפואיות
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותר בבג"ץ 1654/07ובשם העותרת בבג"ץ 7736/07:
בשם העותר בבג"ץ 4795/07:
עו"ד שרון מאירי

עו"ד עודד צדקוני

בשם המשיבים: עו"ד אילאיל אמיר
חקיקה שאוזכרה:

חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 [נוסח משולב]

חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995

חוק חופש המידע, תשנ"ח-1998: סע'  9(ב)(1), 9(ב)(4), 14(א)(11)

תקנות הנכים (ועדה רפואית עליונה), תשכ"ד-1964: סע'  1(ג1), 2, 5(יא)

מיני-רציו:

* הנוהל החדש בדבר מסירת עותקים מן הפרוטוקולים בהם נדון עניינם של נכי צה"ל בפני הועדות הרפואיות, שגיבשו המשיבים בעקבות הגשת העתירות, אינו לוקה בחוסר סבירות. גם לא הוכחה בעניין זה הפליה לרעה של נכי צה"ל לעומת הנכים המטופלים ע"י הביטוח הלאומי.

* משפט מינהלי – עיון במסמכי הרשות – היקף חובת הגילוי

* משפט מינהלי – עיון במסמכי הרשות – תרשומות פנימיות

* משפט מינהלי – זכות העיון במסמכים – החלתה

* משפט מינהלי – רשות מינהלית – חובותיה

* תגמולים – נכי צהל – ועדות רפואיות

.

עתירות להורות למשיבים להמציא לעותרים, נכי צה"ל, עותק מפרוטוקול הועדות הרפואיות (הפועלות לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום)), אשר דנו בעניינם. במהלך הדיון הציגו המשיבים נוהל חדש, לפיו יוכל כל פונה לקבל עוד טרם קבלת החלטה סופית את חלקי טופס הבדיקה, למעט התייעצויות פנימיות של חברי הועדה (שייחשפו רק עם קבלת החלטה). הדיון עניינו בסבירותו של הנוהל החדש לגופו, והטענה לפיה נוהל זה מפלה בין נכים המטופלים ע"י ועדות רפואיות מכוח חוק הנכים, לבין אלה המטופלים ע"י ועדות רפואיות מכוח חוק הביטוח הלאומי.

.

ביהמ"ש העליון בשבתו כבג"ץ דחה את העתירות, אך חייב את המשיבים בהוצאות העותרים, בהתחשב בפירות החיוביים שנשאו העתירות:

עקרון השקיפות הוא אושיה מאושיות המשפט הציבורי. מעקרון זה נלמדה גם חשיבותם של רישום פרוטוקולים ושל העמדתם לרשות הפרטים הנוגעים בדבר. עקרון השקיפות חל גם בנושאים כמו זה הנדון, וגם על גופי שלטון דוגמת המשיבים. אמנם מערכת הביטחון זקוקה לסודיות בתחומים מסוימים, אך לא בכגון דא עסקינן בתיק זה כל עיקר. במאטריה דנא, השקיפות אינה כפופה ל"סודיות ביטחונית", אלא לשאלות פונקציונליות של עבודת הועדות.

ודוק: עקרון השקיפות, עם כל חשיבותו, אין משמעו חובה בלתי מוגבלת של הרשות לאפשר עיון במסמכים שבידיה. לחובה זו עשויים להיות סייגים נוכח הוראות חוק שונות, לרבות הוראות חיסיון, וכן מפאת שיקולים נוגדים רלבנטיים ואמיתיים. כך למשל נקבע בחוק חופש המידע, כי רשות ציבורית אינה חייבת למסור מידע אשר גילויו עלול לשבש את תפקודה התקין או את יכולתה לבצע את תפקידיה.

הליכי הועדות הרפואיות הוצאו מתחולת חוק חופש המידע, במגמה לשמור על פרטיותו של הנזקק לועדות. אך השאלה בעתירות דנן היא הגילוי לנבדק עצמו, ולעניין זה ברורה שאיפת השקיפות. ואולם, כנגד השאיפה לשקיפות עומד הצורך לאפשר לועדות הרפואיות למלא את תפקידן באופן מצפוני, ובחשיפה מצומצמת ככל האפשר הן ללחצים והן לדרכים לא נאותות ועקלקלות; על כן, ככל שהוועדות חשות כי לא סיימו מלאכתן, וכי מסירת מסמכים שונים, ובהם דיון פנימי, תסכל את האפשרות למצות את בדיקת המקרה כהלכה, יש לייחס לכך משקל לא מבוטל.

הנוהל החדש שאותו גיבשו המשיבים מגלם ניסיון ראוי לאזן בין השאיפה לשקיפות ולמתן נגישות למידע, מצד אחד, לבין צרכיה המקצועיים של ועדה רפואית בביצוע מלאכתה, מאידך גיסא; למצער, לא ניתן לומר כי האיזון שהתגבש בנוהל זה חורג במידה קיצונית ממתחם דרכי הפעולה הסבירות, באופן היכול להצדיק התערבות בו.

תמצית הנוהל הינו, כי מהלך הדיון בפני הועדה, וכן החלטותיה האופרטיביות (ברמת פרפרזה לפחות), יעמדו לעיון הפונים עוד בשלב הביניים; כך גם באשר לתוצאות הבדיקות הרפואיות שנערכו, במקרים שבשגרה. במקרים חריגים בלבד, כאשר גילוי תוצאות הבדיקות עלול לסכל את עבודתה התקינה של הועדה, יידחה מועד הגילוי; אין מקום להתערב בכך. יחד עם זאת, על המשיבים, כאנשי שירות הציבור, להישמר שלא יהפוך היוצא מן הכלל לכלל.

ועוד, ככל שנכה יבקש לתקוף את עצם ההחלטה שלא לחשוף בפניו את החלק האמור בשלב זה, באפשרותו לעשות כן, וכל מקרה ייבחן לגופו, ע"י הערכאות המוסמכות לכך; ומובן שהערכאות יעמידו נר לרגליהן (בין היתר) את עקרון השקיפות, על כל המשתמע. בכך יושג האיזון הנאות בהקשר דנא.

עוד חסויות בפני הפונים בשלב הביניים, לפי הנוהל החדש, תרשומות של התייעצויות פנימיות בין חברי הועדה. גם בכך אין מקום להתערב; נזכור, כי הפרט אינו זכאי, בדרך כלל, לקבל לרשותו תרשומות של התייעצויות פנימיות בין עובדי הרשות, ואפילו בהליכים שיפוטיים ומעין-שיפוטיים. הטעם העיקרי להימנעות ממסירת מידע באשר להתייעצויות פנימיות הוא "חשש מן 'האפקט המצנן'.

ההקשר דנא חורג לטובת הפרט מן הנוהג בהקשרים אחרים – בכך שתיעוד הדיונים הפנימיים מגיע לידי בעל הדבר בסופו של דבר. כלל זה אינו מצדיק התערבות; עם זאת, אפשר שייטיבו המשיבים לשקול אם אין מקום לקבוע כלל גמיש יותר, המאפשר מסירת המידע כבר בשלב הביניים במקרים בהם אין בכך כדי לפגוע בעבודת הועדה.

גם השוואת הנוהל החדש לנוהלי המוסד לביטוח לאומי אינה מצדיקה היענות ליתרת העתירה; זאת, הואיל ובג"ץ לא שוכנע שבמהות מופלים לרעה המטופלים ע"י המשיבים, ביחס לפונים המטופלים ע"י המוסד לביטוח לאומי. ההנחה היא שצריך להיות מתאם בין הנעשה בשתי הרשויות. הגם שנוהל המוסד הביטוח לאומי מנוסח במונחים שונים מעט מאלה שנוקטים המשיבים, הרי שלא עלה בידי העותרים להראות פער של ממש במהות נהלי הטיפול – ולמצער, לא עלה בידיהם להראות הבחנה לרעת נכי צה"ל.

פסק-דין
השופט א' רובינשטיין:

א.       עתירות למתן צו על תנאי המורה למשיבים להמציא לעותרים עותק מפרוטוקול הועדות הרפואיות (הפועלות לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 [נוסח משולב]), אשר דנו בעניינם. ביום 20.1.08 אוחד הדיון בבג"ץ 4795/07 עם הדיון בעתירות בבג"ץ 7736/07 ובבג"ץ 1654/07, [פורסם בנבו], העוסקות באותה סוגיה.

רקע

ב.       העותר בבג"ץ 4795/07, נכה צה"ל בעל נכות נפשית, הוזמן לבדיקה על ידי הועדה הרפואית (הראשונה) בעקבות טענתו כי הוא סובל מפגימה הנובעת מנכותו המוכרת. עם דחיית טענתו עירער העותר לועדה הרפואית העליונה, וביום 24.12.06 נבדק על ידיה ונערך פרוטוקול לתיעוד הבדיקה. כחודשיים לאחר הבדיקה פנה העותר לועדה בבקשה לקבל עותק מפרוטוקול הבדיקה, אך נענה שלא בחיוב. במכתב שדחה את בקשתו נכתב, כי המשיב 2 אינו מאשר מסירת הפרוטוקול מן הנימוק שהועדה לא סיימה מלאכתה, והחלטה בעניינו טרם ניתנה. כל עוד לא נחתם המסמך על ידי חברי הועדה, כך נכתב, וכל עוד הועדה זקוקה למסמכים נוספים על מנת להכריע בענין, אין ניתן להעביר את הפרוטוקול לעיון הצדדים. לאחר בקשות חוזרות, נשלח לעותר תיאור כללי של האמור בפרוטוקול המבוקש, מבלי להמציאו. מכאן העתירה.

ג.       העותרת בבג"ץ 7736/07, נכת צה"ל הסובלת מפגיעות גב, נבדקה ביום 29.3.07 על ידי הועדה הרפואית למטרת קביעתה של דרגת נכותה, ובאותו מעמד גם נרשם פרוטוקול. לאחר הדיון, ומשנתבקשה להעביר לעיון הועדה ממצאי בדיקות נוספות, פנתה ביום 8.7.07 בבקשה לקבל עותק מפרוטוקול הבדיקה, בין היתר על מנת להעריך את מידת נחיצותן של הבדיקות הנוספות. בתגובה לפנייתה, נשלח לעותרת העמוד הראשון של הפרוטוקול המבוקש, ותו לא, ואף ממנו – לטענתה – נמחקו פרטים לגבי תוצאות בדיקתה על ידי הועדה. מכאן העתירה.

ד.       העותר בבג"ץ 1654/07, נכה צה"ל הסובל מפגיעות נפשיות ואורטופדיות שונות, הוזמן לבדיקה על ידי הועדה הרפואית המחוזית בגין חבלת ראש. ביום 21.1.07 התקיים דיון בועדה, ובאותו מעמד גם נרשם פרוטוקול. מספר ימים לאחר מכן פנתה הועדה לעותר בבקשה לאשפזו בבית חולים פסיכיאטרי למטרות הערכה. בקשת בא כוחו לקבלת העתק מן הפרוטוקול, לשם הערכת נחיצות האשפוז, הושבה ריקם. במכתבו של המשיב 1 הוסבר לעותר, כי הואיל והועדה טרם סיכמה דיוניה, הוא יוכל לעיין רק בחלק מן הפרוטוקול הנוגע לעניין האשפוז. מכאן העתירה.

טענות הצדדים והשתלשלות הטיפול בעתירה

ה.       טענת העותרים כולם היא, בתמצית, כי הועדות הרפואיות – הראשונה והעליונה – הן גופים מעין-שיפוטיים, המחויבים לפעול על פי כללי הצדק הטבעי ולהתנהל בשקיפות ובגלוי, ככל טריבונל שיפוטי. נטען, כי מקום בו סבורה ועדה כי היא נזקקת למידע נוסף טרם החלטה סופית, עומדת לעותרים זכות טיעון באשר לנחיצות המידע המבוקש ולרלבנטיות שלו, וזכות זו ניתנת למימוש רק עם חשיפת הסיבה לצורך באותו מידע. בבג"ץ 4795/07 נטען, כי החלטת המשיב 2 פוגעת בעקרון השויון בין הצדדים, שכן בשונה מן העותר, קצין התגמולים נהנה מגישה בלתי מוגבלת לפרוטוקול בכל שלב, ובכוחו להעביר התייחסויותיו לועדה ללא הגבלה, ואף ללא ידיעת הנכה. כן נטען, כי על פי הוראת תקנה 5(יא) לתקנות הנכים (ועדה רפואית עליונה), תשכ"ד-1964, מוטלת על קצין התגמולים החובה להודיע לעותר על החלטת הועדה הרפואית העליונה – ובכלל זה, לשיטת העותר, גם על החלטת הועדה להזמין מידע רפואי נוסף בעניינו – וכי על פי הפסיקה "הודעה" כוללת גם את המצאת פרוטוקול הועדה. לבסוף נטען, כי המשיב 2 חרג מהסמכות שהוקנתה לו בתקנה 2 לתקנות הנכים (ועדה רפואית עליונה), תשכ"ד-1964, כאשר מנע מהעותר עיון בפרוטוקול. בבג"ץ 7736/07 ובבג"ץ 1654/07 הוסיפו העותרים וטענו, כי בכוונת מכוון סירבו המשיבים לאפשר עיון בפרוטוקול, על מנת למנוע מהם את האפשרות לבדוק כדבעי את הצורך בביצוע הבדיקה המבוקשת, ולהיערך כראוי להמשך ההליכים בפני הועדה. עוד טענו, כי אין המדינה עומדת בהתחייבותה להפוך את ההליכים בפני הועדות הרפואיות שקופים וגלויים יותר – התחייבות שנתנה במסגרת בג"ץ 1291/04 ארגון נכי צה"ל נ' שר הביטחון (לא פורסם, [פורסם בנבו], 7.3.06) (להלן עניין ארגון נכי צה"ל).

ו.       בקליפת אגוז טענו המשיבים, כי החלטתם שלא למסור לעותרים את כל טופס הבדיקה בטרם התקבלה החלטה בעניינם היא סבירה ומאוזנת, וכי זכות הפרט לעיין במסמכים המצויים בידי הרשות אינה מוחלטת, והרשות רשאית לסרב לחשוף מסמכים מסוימים, אם כי עליה הנטל לבסס את סירובה. נטען, כי במסגרת הליך הבדיקות הרפואיות וקביעת אחוזי הנכות צריכה להתקיים תקופת זמן ספציפית ומוגבלת, בה לא יימסר לעותרים מידע בדבר הדיון ותוכן ההתייעצויות הפנימיות שערכו חברי הועדה, שעה שבסוף ההליך ייחשפו בפניהם המסמכים כולם, וזאת ממספר טעמים: ראשית, מסירת טופס הבדיקה טרם סיום עבודת הועדה עלולה לפגוע מהותית ביכולתה לקבוע אחוזי נכות אמיתיים, ולגרור נסיונות לשבש את פעילותה בדרכים שונות. שנית, אופן התנהלותם של המשיבים עולה בקנה אחד עם הוראות חוק חופש המידע, תשנ"ח-1998 (אף שאינו חל בהליך זה, כפי שיובהר להלן) – הקובע, כי רשות מינהלית אינה חייבת למסור מידע אשר יש בו לשבש את עבודתה או לפגוע בה, וכן מידע בנוגע להתייעצויות פנימיות. שלישית, הפסיקה הגבילה את חובת הרשות, אף בהליכים שקופים באופיים, לתעד התייעצויות פנימיות ולחשוף אותן לעיון. נוכח כל האמור, נטען, אין החלטת המשיבים מקימה עילה להתערבות.

ז.       בדיון בפנינו, ביום 6.2.08, נטען מטעם העותרים, כי חל שינוי לרעה לעומת העבר, שעה שהפרוטוקול במלואו ניתן לפי בקשה; ואילו עתה מוסתר חלק הימנו, ואין הנוגע בדבר יודע מדוע מתבקשת ממנו בדיקה מכאיבה פלונית; וכך גם לגבי החלטות באשר לבדיקות חוזרות, אם על ידי הועדות הרפואיות ואם על ידי יושב ראש הועדות (הרופא הממונה, לפי סעיף 1(ג1) לתקנות הנכים (ועדה רפואית עליונה)). נטען, כי נערכים מעקבים מטעם הועדות וכן מוזמן מידע מקצין התגמולים באופן שאינו ראוי, אם גם כך יארע אך במיעוט הועדות.

ח.      באת כוח המשיבים טענה בדיון, כי החומר שעמד בבסיס החלטתה של הרשות יעמוד כולו לרשות הנוגעים בדבר לאחר תום קבלת ההחלטה. צוין, כי יושב ראש הועדות בודק את ההחלטות ומחליט במקרים מסוימים – במספר מצומצם – להחזיר לדיון מחדש; וחשיפת פרוטוקולים בטרם קבלת ההחלטה יוצרת קשיים, כגון כאשר מתבקשת חקירה סמויה. במקרים כאלה ניתנת החלטת ביניים, המבארת את המצב. היועץ המשפטי לועדות הרפואיות – שעל פי המצב כיום, כתוצאה מהתפתחויות, אינו עוד חלק ממערך הייעוץ המשפטי של קצין התגמולים – ציין כי בתום עבודת הועדה נמסר הפרוטוקול במלואו.

ט.      בתום הדיון ולאחר שיג ושיח עם הצדדים, המלצנו למשיבים לשקול את האפשרות כי ככלל יימסר פרוטוקול הועדות הרפואיות במלואו לאחר ישיבות הועדות אף בטרם החלטה; זאת – למעט במקרים חריגים שבהם תימסר פרפרזה, מטעמים אופרטיביים מיוחדים המצדיקים את הדבר, ובמקרים אלה יימסר הנוסח המלא לאחר ההחלטה.

י.       בהודעתם המעדכנת מיום 13.4.08 הציגו המשיבים, בעקבות התייחסותנו, הוראות נוהל חדש (להלן גם הנוהל החדש) לפיו, ככלל, יוכל כל פונה לקבל עוד בשלב הביניים, קרי, טרם קבלת החלטה סופית, את חלקי טופס הבדיקה, למעט התייעצויות פנימיות של חברי הועדה (שייחשפו רק עם תום ההליך וקבלת החלטה, כמקודם). נקבע, כי במקרים חריגים, בהם יתעורר חשש כי מסירת תוצאות הבדיקות תסכל את הדיון, תנמק הועדה את החלטתה שלא לחשפן. הובא תוכנו של טופס חדש, המפרט את הרכיבים השונים של המידע הנוגע לעבודת הועדה, וצויין באיזה שלב יימסר כל רכיב לפונים. לטופס זה נשוב להלן.

י"א.    בעקבות הנהגת הנוהל החדש הוחלט למסור לעותר בבג"ץ 4795/07 את טופס הבדיקה המלא והתבקשה מחיקת העתירה; כן התבקשה מחיקת העתירה בבג"ץ 7736/07, שם נחשף בטעות טופס הבדיקה של העותרת במסגרת תגובת המשיבים. ואילו לגבי העותר בבג"ץ 1654/07 נמסר מטעם המשיבים, כי עניינו נדון ברוח הנוהל החדש, אך הוחלט כי לא יימסרו לו חלקי טופס הבדיקה העוסקים בבעייתו הנפשית, "נוכח אופייה של הבדיקה הנוספת" אשר הוא נדרש לעבור.

י"ב.    ביום 9.7.08 ביקשנו את המשיבים להתייחס לטענת העותרים בבג"ץ 7736/07 ובבג"ץ 1654/07, כי הנוהל החדש, המסתיר באופן אוטומטי חלקים מהמידע הנוגע לעבודת הועדה, מפלה בין נכים המטופלים על ידי ועדות רפואיות מכוח חוק הנכים, לבין אלה המטופלים על ידי ועדות רפואיות מכוח חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995.

י"ג.    בתגובה משלימה מטעם המשיבים נטען, כי קיים מיתאם בין הרשויות, שכן על פי נוהל המוסד לביטוח לאומי, מקבל הנכה את הפרוטוקול לעיונו, למעט במקרים חריגים – בהם הצגת הפרוטוקול לפני מתן החלטה סופית תפגע בעבודת הועדה. נאמר כלהלן:

"מהמוסד לביטוח לאומי נמסר כי ככלל, נכה המבקש לקבל לידיו את פרוטוקול הועדה הרפואית בטרם הסתיים הדיון וטרם קבלת החלטה סופית, מקבל את הפרוטוקול על פי נוהל הביטוח הלאומי מיום 10.9.06. עם זאת, במקרים חריגים, המצדיקים חריגה מהנוהל, ובפרט במקרים בהם הצגת פרוטוקול לפני קבלת החלטה סופית תפגע במהלך הבדיקה שהועדה הרפואית מבקשת לבצע, פרוטוקול הועדה נמסר רק לאחר ביצוע הבדיקה על פי החלטת הועדה…".

צורף לתגובה הנוהל הנזכר של המוסד לביטוח לאומי (מיום 10.9.06), וגם אליו נידרש בהמשך הדברים.

י"ד.    העותרים הגיבו כי לשיטתם מופלים נכי צה"ל לעומת נכים המטופלים בידי המוסד לביטוח לאומי, שכן החלק השלישי של הפרוטוקול החדש של משרד הביטחון (שעניינו התייעצויות פנימיות) לא יועמד לרשות הנכים.

הכרעה

ט"ו.     עתירות אלה לא לשווא הוגשו, וכמתואר הביאו לעדכון נהלים מבורך. יחד עם זאת, סבורני, לאחר העיון, כי לעת הזאת הושג בגדרי העתירות כל שניתן. מקצת הרכיבים המבוקשים בעתירות, ברמה הפרטנית וברמה העקרונית, נענו והתייתרו; ובאלה שנותרו, אינני סבור שניתן להיעתר לעמדת העותרים.

ט"ז.     כאמור מעלה, מבוקשם של העותר בבג"ץ 4795/07 ושל העותרת בבג"ץ 7736/07 ניתן להם, משגולו להם המסמכים הרלבנטיים. ברמה הפרטנית נותר, אם כן, עניינו של העותר בבג"ץ 1654/07 – לגביו נמסר, כאמור, כי הוחלט שחלקי טופס הבדיקה העוסקים בבעיה הנפשית לא יימסרו לעת הזאת. ההחלטה בעניינו של עותר זה התקבלה, כזכור, בגדרי הנוהל החדש; עניינו הפרטני שזור, איפוא, בהשגות העקרוניות שנותרו בגדרי העתירות על הנוהל החדש. נחלק את דיוננו לשני ראשים – סבירותו של הנוהל החדש לגופו, והטענה בגדרי שויון, ביחס לטיפול בנכים על ידי המוסד לביטוח לאומי.

סבירותו של הנוהל החדש

י"ז.     עתירות אלה, הממשיכות במאמץ לטיוב פעולתן של הועדות הרפואיות שעמד במוקדו של פסק הדין ארגון נכי צה"ל (מפי השופט לוי), מיוסדות על אושיה מאושיות המשפט הציבורי: עקרון השקיפות. מימים ימימה צויין, כי עקרון זה נגזר מן "ההגינות האלמנטרית ביחסי-ציבור בין שלטון ואזרח", וכי "'הסודיות'… המקימה מחיצה ופורשת מסך בין השלטון והאזרח, לא יכירנה מקומה במינהל תקין במשטר חפשי" (בג"ץ 337/66 פיטל נ' ועדת השומה שליד עירית חולון, פ"ד כא(1) 69, 71, 72, השופט ויתקון). התנהלות שקופה של הרשויות מחזקת את אמון הציבור במערכת השלטונית, ומהוה ערובה לפעולה סדורה והגונה של הרשות (מבלי לחשוד או לפגוע חלילה בכשרים). כדברי השופט – כתארו אז – מ' חשין:

"להבטחת תקינות פעילותו של המינהל הציבורי נוצק כלל התנהגות שמקומו בכותל המזרח של התנהלות המינהל הציבורי. העיקרון הוא עקרון השקיפות… כך, רק כך, יוכל הציבור לדעת אם עשה עובד הציבור באמונה; כך, רק כך, יאמין הציבור במינהל ובעובדיו" (בג"ץ 3751/03 אילן נ' עיריית תל אביב-יפו, פ"ד נט(3) 817, 833­834, להלן עניין אילן; עע"ם 10112/02 אדם טבע ודין – אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה, מחוז ירושלים, פ"ד נח(2) 817, 834­836).

מעקרון השקיפות נלמדה בפסיקה, בין היתר, חשיבותם של רישום פרוטוקולים ושל העמדתם לרשות הפרטים הנוגעים בדבר (ראו עניין אילן; בג"ץ 954/97 כהן נ' לשכת עורכי הדין, פ"ד נב(3) 486). זו אותה גישה של "והייתם נקיים מה' ומישראל" (במדבר ל"ב, כ"ב) שהמשפט המינהלי העברי מושתת עליה במידה רבה (ראו למשל עע"מ 7357/03 רשות הנמלים נ' צומת מהנדסים, פ"ד נט(2) 173, 175): השקיפות היא במהות אותו אור השמש המחטא שבו דיבר שופט בית המשפט העליון האמריקני לואי ברנדייס משכבר הימים.

י"ח.    בימים משכבר, ימי תקומת המדינה ועשוריה הראשונים, לא היתה השקיפות  נחלת גורמי המדינה. די אם נזכיר כי ראש הממשלה, למשל, היה חולק מידע עם עורכי עיתונים במסגרת "ועדת העורכים", בתנאי של אי פרסום. יתירה על כך היתה מערכת הביטחון, שהיא וזרועותיה נתפסו כבעלי מעמד מורם מעם, ומעשיהן בחינת "כזה ראה וקדש". גישה זו אינה עמנו עוד, בין היתר נוכח תמורות רחבות יותר בתפיסות העולם הרווחות בחברה הישראלית (השוו עע"מ 2408/05 הושעיה נ' מדינת ישראל – משרד הבטחון, פסקאות ה(4)-ה(5) לפסק דיני (לא פורסם, [פורסם בנבו], 4.2.07)). הגישה דהאידנא היא, כי מערכת הביטחון מחויבת, ככלל, באותן נורמות של התנהלות מינהלית החלות על רשות באשר היא, ועקרון השקיפות בכלל זה, והוא חל, איפוא, גם בנושאים כמו זה שלפנינו, וגם על גופי שלטון דוגמת המשיבים (השוו עניין ארגון נכי צה"ל). אמנם נשתנתה במובהק מערכת הביטחון ממערכות אחרות בחלקיה המסווגים, וזאת יש לזכור כדי שלא "יישפך התינוק עם המים"; לכל בר דעת נהיר כי מערכת הביטחון זקוקה לסודיות בתחומים מסוימים, אך לא בכגון דא עסקינן בתיק זה כל עיקר. במאטריה דנא, השקיפות אינה כפופה ל"סודיות בטחונית", אלא לשאלות פונקציונליות של עבודת הועדות, ובמשקפיים אלה תיבחן.

י"ט.    עקרון השקיפות הוא שעמד במידה רבה מאחורי חקיקתו של חוק חופש המידע, אשר הביא ל"מהפכת שקיפות" (לשונו של פרופ' זאב סגל בפתיחת הדברים לספרו הזכות לדעת באור חוק חופש המידע (2000), להלן סגל; עע"ם 3493/06 אלרעי נ' קרן הגימלאות של חברה אגד בע"מ, פסקה 6 (לא פורסם, [פורסם בנבו], 16.5.07)). חוק זה אינו חל בענייננו, כנזכר מעלה, וזאת לפי הוראת סעיף 14(א)(11) בו:

"14. סייגים לתחולת החוק

(א) הוראות חוק זה לא יחולו על הגופים שלהלן, ועל מידע שנוצר, שנאסף או שמוחזק בידיהם…

(11) כל רשות מעין-שיפוטית, שתפקידה לדון במצבו הרפואי של אדם – לגבי הליכים בפניה…".

יחד עם זאת, נזכיר אגב דיוננו הוראות שונות בחוק חופש המידע, המבטאות עקרונות ותכליות שמן הראוי להביאם בחשבון בכל עיסוק במאטריה זו.

כ.       עקרון השקיפות, עם כל חשיבותו, אין משמעו חובה בלתי מוגבלת של הרשות לאפשר עיון במסמכים שבידיה. לחובה זו עשויים להיות סייגים נוכח הוראות חוק שונות, לרבות הוראות חיסיון, וכן מפאת שיקולים נוגדים רלבנטיים ואמיתיים:

"יש וטעמי 'יעילות' מונעים, וחייבים למנוע, בעד הרשות מלגלות אף לצד הנוגע בדבר, חומר הנמצא בידיה. כך… אין המשטרה חייבת בגילוי חומר החקירה כל עוד החקירה נמשכת, שהרי גילוי שכזה עלול לסכל את החקירה כולה… כיוצא בזה אתה אומר שאין הרשות חייבת לגלות לפני מי שמבקש להתמנות למשרה פלונית או לזכות במכרז פלוני, את חומר הידיעות שהיא אספה עליו: תפקידה של הרשות לענין זה הוא לבחור באנשים ראויים ולדחות מועמדים בלתי-ראויים, ומילוי תקין של תפקיד כזה יסוכל כליל אם אין הרשות יכולה לשמור בסוד את אשר נמסר לה בסוד" (בג"ץ 142/70 שפירא נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי-הדין, ירושלים, פ"ד כה(1) 325, 332, השופט – כתארו אז – ח' כהן, להלן עניין שפירא; וראו יצחק זמיר הסמכות המינהלית כרך ב 881 (1996)).

בדומה נקבע בחוק חופש המידע, כי "רשות ציבורית אינה חייבת למסור מידע שהוא אחד מאלה:… מידע אשר גילויו עלול לשבש את התפקוד התקין של הרשות הציבורית או את יכולתה לבצע את תפקידיה…" (סעיף 9(ב)(1); וראו סגל, בעמ' 199).

כ"א.   בהקשר דנא, הוצא הנושא עצמו – הליכי הועדות הרפואיות – מתחולת חוק חופש המידע, במגמה, כמובן, לשמור על פרטיותו של הנזקק לועדות. אך השאלה שלפנינו בעתירות אלה היא הגילוי לנבדק עצמו, ולעניין זה, גם בהיקש ממגמת הגילוי בהליכים אזרחיים בכלל (ראו רע"א 2498/07 מקורות נ' בר (לא פורסם, [פורסם בנבו], 27.6.07), להלן עניין מקורות, והאסמכתאות דשם), ברורה שאיפת השקיפות. ואולם, כנגד השאיפה לשקיפות עומד הצורך לאפשר לועדות הרפואיות למלא את תפקידן באופן מצפוני, ובחשיפה מצומצמת ככל האפשר הן ללחצים והן לדרכים לא נאותות ועקלקלות; ישנו גם אינטרס ציבורי מובהק שכשם שנכים לאמיתם יזכו ללא שיור לכל שקבע בעבורם המחוקק, לא יהיו מי שאינם זכאים אשר יצליחו, בשל לחץ או תכסיסים – ושוב, הדברים נאמרים בלא פגיעה, חלילה, בכשרים – למנוע בירור ממצה של עניינם או ליצור מצג שווא; והרי מדובר בכספי ציבור על כל המשתמע. על כן, ככל שהועדה הרפואית או הועדה הרפואית העליונה חשה כי לא סיימה את מלאכתה, וכי מסירת מסמכים שונים, ובהם דיון פנימי, תסכל את האפשרות למצות את בדיקת המקרה כהלכה, יש לייחס לכך משקל לא מבוטל.

כ"ב.   בנדון דידן סבורני, לא בלי התלבטות, כי הנוהל החדש שאותו גיבשו המשיבים מגלם ניסיון ראוי לאזן בין השאיפה לשקיפות ולמתן נגישות למידע, מצד אחד, לבין צרכיה המקצועיים של ועדה רפואית בביצוע מלאכתה, מאידך גיסא; למצער, אינני סבור כי האיזון שהתגבש בנוהל זה חורג במידה קיצונית ממתחם דרכי הפעולה הסבירות, באופן היכול להצדיק התערבותנו (ראו למשל בג"ץ 4769/95 מנחם נ' שר התחבורה, פ"ד נז(1) 235, 268­269; בג"ץ 764/88 דשנים וחומרים כימיים בע"מ נ' עיריית קרית אתא, פ"ד מו(1) 793, 802­803). להבהרת הדברים, נביא עתה בפירוט את תיאור הטופס החדש שערכו המשיבים, ליישום המדיניות החדשה שנתגבשה – טופס הכולל ארבעה חלקים – כפי שהובא בהודעת המשיבים מיום 13.4.08:

"החלק הראשון, יכלול את מהלך הדיון עצמו, דהיינו, דברי הנכה ובא כוחו בפני הועדה. כמו כן, יכלול חלק זה את דברי קצין התגמולים או בא כוחו, במקרים בהם בחר קצין התגמולים להתייצב לדיון בפני הועדה. כפי שאף נעשה בעבר, חלק זה הינו גלוי ושקוף ואין כל מניעה להמשיך ולהעבירו לידי פונה המבקש, זאת לאחר מועד הדיון.

החלק השני, יכלול בדיקות שערכה הועדה במהלך הדיון וכן ממצאי בדיקות חיצוניות אשר בוצעו לפי דרישת הועדה… על פי הנוהל החדש, יימסר לועדה שיקול הדעת, האם למסור את החלק המתעד את הבדיקות כבר בשלב זה, או להמתין עד לאחר קבלת החלטה. שיקול הדעת יופעל באופן הבא:

ככלל, כאשר מדובר בבדיקות אובייקטיביות – כדוגמת פגימות אורטופדיות, לחץ דם וכיו"ב – אין מניעה להעביר את החלק האמור לפונה, גם עובר לקבלת החלטה בעניינו…

במקרים חריגים, בהם יתעורר חשש שעצם מסירת תוצאות הבדיקות תסכל את הדיון הנוסף או את יכולת הועדה לקבוע דרגת נכות המשקפת נכונה את מצבו של הנכה – כגון למשל, בדיקות נפשיות מסוימות – הועדה תונחה לציין מפורשות על גבי הטופס כי אין למסור את התוצאות בשלב זה, ולנמק את החלטתה. ככל שנכה יבקש לתקוף את עצם ההחלטה שלא לחשוף בפניו את החלק האמור בשלב זה, באפשרותו לעשות כן, וכל מקרה ייבחן לגופו, על ידי הערכאות המוסמכות לכך.

החלק השלישי, יכלול תרשומות של התייעצויות פנימיות בין חברי הועדה. חלק זה מתעד שלב שבו הועדה טרם קבעה עמדה כלשהי, ומדובר בהתרשמויות ביניים, אשר עדיין לא גובשו לכדי קביעות או החלטות. חלק זה של טופס הבדיקה לא יימסר לנכה בשלב הביניים, אלא רק לאחר קבלת החלטה על ידי הועדה…

החלק הרביעי יכלול את ההחלטה האופרטיבית של הועדה. חלק זה הינו גלוי ושקוף. גם היום הוא נמסר לנכים המבקשים זאת לאחר הדיון וטרם קבלת ההחלטה, ואין כל מניעה להמשיך ולמסור זאת. יצוין כי, במקרים בהם הועדה סבורה כי מסירת ההחלטה המלאה תסכל את מטרת ישיבת ההמשך, תימסר לפונה פרפראזה, המבהירה את תוכן ההחלטה".

ובהמשך נאמר:

"מעבר לכל האמור, במסגרת הדיונים הוחלט כי, בכל מקרה בו מתבקש דיון במספר פגימות מהן סובל הנכה, ייערך טופס נפרד (הכולל את 4 החלקים לעיל) לכל פגימה ופגימה. לפיכך, כאשר הדיון בפגימה אחת יסתיים, לא תהיה כל מניעה מלהעביר לידי המבקש את כל חלקי הטופס המתייחסים לפגימה זו, גם אם הדיון ביתר הפגימות טרם הסתיים. גם במקרים כאמור, יובהר לנכים ולבאי כוחם כי מדובר בקביעות אשר ניתן להשיג עליהן באמצעות הגשת ערעור, לאחר שתתקבל החלטה סופית, ולא ניתן יהיה לתקוף אותן במסגרת הדיונים הנוספים בפני אותה ועדה, אשר מטרתם לדון ביתר הפגימות".

כ"ג.     תמצית כל אלה היא, כי מהלך הדיון בפני הועדה, וכן החלטותיה האופרטיביות (ברמת פרפרזה לפחות), יעמדו לעיון הפונים עוד בשלב הביניים; כך גם באשר לתוצאות הבדיקות הרפואיות שנערכו, במקרים שבשגרה. במקרים חריגים בלבד, כאשר גילוי תוצאות הבדיקות עלול לסכל את עבודתה התקינה של הועדה, יידחה מועד הגילוי; זאת, משיקולי "יעילות" (כלשון בית המשפט בעניין שפירא) ושכל ישר, על מנת לאפשר לועדה לעשות מלאכתה נאמנה. כאמור, אינני רואה מקום להתערב בכך. יחד עם זאת, על המשיבים להישמר, כחובתם כאנשי שירות הציבור, שלא יהפוך החריג לשגרתי והיוצא מן הכלל לכלל; קרי, יש לודא שאכן רק במקרים יוצאי דופן, בהם הדבר נחוץ לאמיתו לעבודת הועדה, תידחה מסירת המידע לעניין זה לשלב בו קיבלה החלטתה. אוסיף, כי כפי שציינו המשיבים, "ככל שנכה יבקש לתקוף את עצם ההחלטה שלא לחשוף בפניו את החלק האמור בשלב זה, באפשרותו לעשות כן, וכל מקרה ייבחן לגופו, על ידי הערכאות המוסמכות לכך"; ומובן שהערכאות יעמידו נר לרגליהן (בין היתר) את עקרון השקיפות, על כל המשתמע. בכך יושג האיזון הנאות בהקשר דנא.

כ"ד.    עוד חסויות בפני הפונים בשלב הביניים, לפי הנוהל החדש, תרשומות של התייעצויות פנימיות בין חברי הועדה. גם בכך אינני רואה מקום להתערב; נזכור, כי הפרט אינו זכאי, בדרך כלל, לקבל לרשותו תרשומות של התייעצויות פנימיות בין עובדי הרשות, ואפילו בהליכים שיפוטיים ומעין-שיפוטיים. כך נקבע גם בסעיף 9(ב)(4) לחוק חופש המידע (וראו סגל, בעמ' 200­208; עע"ם 2418/05 מילגרום נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה, מחוז ירושלים (לא פורסם, [פורסם בנבו], 24.11.05); ע"א 4999/95 Alberici International נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(1) 39). הטעם העיקרי להימנעות ממסירת מידע באשר להתייעצויות פנימיות הוא:

"חשש מן 'האפקט המצנן' (chilling effect), המתבטא ברתיעתם של חברי הרשות הציבורית ועובדיה לקיים דיונים כנים מקום בו לא מובטח מעטה מסוים של חיסיון לדעות המוחלפות במסגרת תהליך קבלת ההחלטות. מתן אפשרות לעובדי הרשות לקיים ביניהם דיאלוג פתוח וגלוי, בלא חשש כי דברים שייאמרו על ידם בדיונים פנימיים או בחוות דעת פנימיות ייחשפו לעין כל, נועד אפוא להגן על איכות החלטותיהן של רשויות הציבור ועל האפקטיביות של תהליך קבלתן" (עע"ם 9135/03 המועצה להשכלה גבוהה נ' הוצאת עיתון הארץ, פסקה 12 (לא פורסם, [פורסם בנבו], 19.1.06), השופטת חיות, וראו שם הפניות נוספות).

בעניין מקורות נזדמן לי לומר:

"אכן, דילמה לא פשוטה העומדת בפני בתי המשפט היא מציאת האיזון שבין חשיפת החומר ובין 'האפקט המצנן', קרי, החשש פן אנשי הרשות לא ירצו להתבטא באורח חופשי כדבעי בדיוניהם הפנימיים מחשש חשיפה, ונמצאו הדיונים לוקים באמירת סיסמאות בלא התיחסות עניינית" (ראו גם דברי המשנה לנשיאה ריבלין ברע"א 5806/06 עזבון נמירובסקי נ' שימקו (לא פורסם, [פורסם בנבו], 13.6.07), והאסמכתאות דשם).

כ"ה.    ההקשר דנא חורג, איפוא, לטובת הפרט, מן הנוהג בהקשרים אחרים – בכך שתיעוד הדיונים הפנימיים מגיע לידי בעל הדבר בסופו של דבר (לאחר שקיבלה הועדה החלטתה). כאמור, הכלל הנדון אינו מצדיק לדידי התערבות; ועם זאת, אפשר שייטיבו המשיבים לשקול בדעתם, אם אין מקום לקבוע אף כאן כלל גמיש יותר, המאפשר מסירת המידע כבר בשלב הביניים, במקרים בהם אין בכך כדי לפגוע בעבודת הועדה; הדברים נאמרים בלא קביעת מסמרות, והמשיבים יבחנו סוגיה זו לפי צו שיקול הדעת המקצועי והערכי. אדגיש: דעת לנבון נקל, כי מבקשים אנו שהרופאים חברי הועדות יעשו מלאכתם בחופשיות ובמצפוניות, ללא לחץ מכיוונים שונים העלול לפגוע בשיקול הדעת. על כן בהחלטות בכל האמור, ומתוך הנחה של הגינות המערכת ותום ליבה, יובא בחשבון האיזון נושא זה. לא אמנע גם כאן מן ההטעמה, כי ראוי לערוך שינויים בטפסי הועדות, כפי שפורט ברע"א 5926/08 שגיב נ' קצין התגמולים (לא פורסם, 14.7.08); וכן ראו רע"א 7481/08 פלוני נ' משרד הבטחון (לא פורסם, [פורסם בנבו], 24.9.08).

כ"ו.     עוד אדגיש, כי לעת קבלת החלטה על ידי הועדה, נחשף בפני הפונה על פי הנוהל החדש מלוא המידע, לרבות פרטי הבדיקות (ככל שלא נמסרו בשלב הביניים), ההחלטות האופרטיביות במלואן (אם בתחילה נמסרה פרפרזה בלבד), ופירוט הדיונים הפנימיים; חשיפת המידע בשלב זה מאפשרת, במקרה הצורך, תקיפת החלטתה של הועדה בצינורות המתאימים, ומקהה משמעותית הן את הפגיעה בפרט שלא כל המידע ניתן לו מתחילה, הן את טעמה הלא נוח של התנהלות "בלתי-שקופה". סיכומו של דבר, אינני רואה מקום להתערבות בתוכנו של הנוהל החדש שגיבשו המשיבים, כשהוא לעצמו, מטעמי אי סבירות, בודאי לא אי סבירות קיצונית. ניגע עתה בטענה שיסודה בהשוואת הנוהל החדש לאופן התנהלותו של המוסד לביטוח לאומי.

שויון ביחס לנהלי המוסד לביטוח לאומי

כ"ז.     כאמור, גם השוואת הנוהל החדש לנהלי המוסד לביטוח לאומי אינה מצדיקה, לדידי, היענות ליתרת העתירה; זאת, הואיל ולא שוכנעתי שבמהות מופלים העותרים ודומיהם, המטופלים על ידי המשיבים, לרעה ביחס לפונים המטופלים על ידי המוסד לביטוח לאומי. נפנה לנוהל המוסד לביטוח לאומי מיום 10.9.06, הקובע כך:

"ב. ביטוח נכות

יש לשלוח לכל נכה פרוטוקול של האבחון הרפואי של רופא מוסמך/ועדה רפואית לעררים בסיום הטיפול בתביעה, לרבות בתביעה חוזרת, חידוש דיון ותום זמניות. אין לשלוח אבחון רפואי/פרוטוקול רפואי אם הרופא ציין כי אין לשלוח את האבחון.
יש לשלוח טופס החלטה בדרגת אי-כושר/החלטה של ועדה לעררים (נכות)… במקרים הבאים:
נקבעה ע"י פקיד התביעות או ע"י ועדת עררים (נכות) דרגת אי כושר חלקית.
נקבע ע"י פקיד תביעות או ע"י ועדה לעררים (נכות) כי התובע לא איבד 50% לפחות מכושרו.
ועדת עררים (נכות) – דחתה את הערר.
כאשר נקבעת דרגת אי-כושר בשיעור 75% לפחות – יציבה או זמנית – אין צורך לשלוח העתק ההחלטה במצורף להודעה. העתק ההחלטה במקרים אלה ישלח לפי דרישה.

כאשר רופא מוסמך 'עצר דיון' ורק עפ"י בקשת המבוטח או בא כוחו, יש לשלוח העתק מן האבחון. אין לשלוח חוות דעת מומחה שניתנה לקראת החלטת הרופא המוסמך.
כאשר הועדה הרפואית לעררים/ועדת נכות לעררים עצרה דיון, ורק עפ"י דרישת המבוטח או בא כוחו, יש לשלוח העתק:
א. מחוו"ד שניתנו לפי דרישת הועדה.

ב. פרוטוקול של הועדה.

כמו כן יש לשלוח העתק מהפרוטוקול של הועדה לעררים (רפואית, נכות) שעצרה דיון בשל הכוונה של הועדה להפחית אחוזי נכות…".

כ"ח.   נוהל זה מנוסח במונחים שונים מעט מאלה שנוקטים המשיבים (לכך נשוב), ועל כן לא בנקל ניתן להשוות מניה וביה בין הכללים החלים על שתי קבוצות האוכלוסיה – נכי צה"ל ונכי הביטוח הלאומי. עם זאת, ניתן להסיק, לכאורה, מן הנוהל המצוטט – בצירוף הדברים שנמסרו (כאמור מעלה) מפי המוסד לביטוח לאומי – כי נכי הביטוח הלאומי אינם מופלים לטובה ביחס לנכי צה"ל. דומה שהסעיף המרכזי לעניין שלב הביניים בנוהל המצוטט הוא סעיף 4, שעניינו "עצירת דיון" על ידי ועדה. בסעיף זה נאמר, כי לבקשת המבוטח (נציין, כי לנכי צה"ל מועבר לכאורה המידע אף בלא דרישה) יישלחו לו העתקים "מחוו"ד שניתנו לפי דרישת הועדה" ומ"פרוטוקול של הועדה"; לא הוברר אם הכוונה לרישום של מהלך הדיון בנוכחות המבוטח (אשר נמסר לנכי צה"ל בכל המקרים), או לרישום תרשומת פנימית. מכל מקום, כאמור, מפי המוסד לביטוח לאומי נמסר כי "במקרים חריגים, המצדיקים חריגה מהנוהל, ובפרט במקרים בהם הצגת פרוטוקול לפני קבלת החלטה סופית תפגע במהלך הבדיקה שהועדה הרפואית מבקשת לבצע, פרוטוקול הועדה נמסר רק לאחר ביצוע הבדיקה על פי החלטת הועדה"; הדברים תואמים לכאורה את סעיף 1 לנוהל המוסד, לפיו "אין לשלוח אבחון רפואי/פרוטוקול רפואי אם הרופא ציין כי אין לשלוח את האבחון" (וכאן מדובר בשלב "סיום הטיפול בתביעה", בו נכי צה"ל מקבלים לרשותם את מלוא המידע, גם במקרים בהם לא נמסר חלקו בשלב הביניים).

כ"ט.    בהחלטתנו מיום 9.7.08 ציינו, כי ההנחה היא ש"צריך להיות מיתאם בין הנעשה בשתי הרשויות – משרד הביטחון והביטוח הלאומי". אף שהמחוקק ראה לנכון להפריד את הטיפול בשתי קבוצות הנכים, בין מערכת הביטחון מזה ובין המוסד לביטוח לאומי מזה, הנה – ככל שהטיפול בשתי הקבוצות עניינו ותכליתו זהים, בדיקת תביעות נכות למשל – אין לקבל מצב בו אופי הטיפול שניתן על ידי רשות אחת שונה מזה שניתן על ידי רעותה. ואולם, במקרה דנא, לא עלה בידי העותרים, כאמור, להראות פער של ממש במהות נהלי הטיפול – ולמצער, לא עלה בידיהם להראות הבחנה לרעת נכי צה"ל. יחד עם זאת, וכפי שנרמז, הנהלים הנוהגים בשתי הרשויות מנוסחים באופן המקשה על השוואת הטיפול הניתן בכל רשות ועל גיבוש ודאות כי אין פערים הלכה למעשה, גם אם קשה להלום כי פערים אלה, ככל שישנם, גדולים הם. ככל הניתן, ראוי שעניין זה יבוא על האחדתו וקירובו, ופישוט טפסים והאחדתם/הקבלתם יפים לכך.

סוף דבר

ל.        סיכומו של דבר, אינני רואה מקום להתערב בהוראות הנוהל החדש שנקבע על ידי המשיבים, שאנו מקוים כי יוכח כשלב נוסף בדרך שהתוה פסק הדין ארגון נכי צה"ל הנזכר, ואציע לחברי – בנתון לאמור מעלה – שלא להיעתר לעתירות. בהתאם, אין בידינו להיעתר לעניינו הפרטני של העותר בבג"ץ 1654/07, אשר הוכרע לפי הנוהל האמור, בכפוף לזכות (ככל שישנה) להשיג על ההחלטה בעניינו בצינורות הרגילים (ראו פסקה כ"ג מעלה). בכפוף לאמור בפסקאות כ"ג, כ"ה וכ"ט, איננו נעתרים איפוא לעתירות. בהתחשב בפירות החיוביים שנשאו העתירות, כמתואר מעלה, ישאו המשיבים בהוצאותיהם של העותרים, וכן בשכר טרחת באי כוחם בסך 7,000 ש"ח לכל עותר.

ש ו פ ט

השופט י' אלון:

 

אני מסכים.

ש ו פ ט

השופטת א' חיות:

מקובלת עלי מסקנתו של חברי השופט א' רובינשטיין כי הוראת הנוהל החדש שגיבשו המשיבים בעקבות הגשת העתירות שבכאן, אינו לוקה בחוסר סבירות המצדיק את התערבותנו. כמו כן, מקובלת עלי מסקנתו של חברי כי לא הונחה בפנינו כל תשתית ממשית לביסוס הטענה לפיה מופלים נכי צה"ל לרעה לעומת הנכים המטופלים על ידי הביטוח הלאומי, בכל הנוגע למסירת עותקים מן הפרוטוקולים בהם נדון עניינם בפני הועדות הרפואיות.

אני מצטרפת, אפוא, לתוצאה שהציע חברי ולפיה יש לדחות את העתירות תוך חיוב המשיבים בהוצאות העותרים בכל שלוש העתירות. זאת נוכח העובדה כי היה לכתחילה טעם מבורר בהגשתן וכן נוכח "הפירות החיוביים שנשאו העתירות", כדברי חברי.

ש ו פ ט ת

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' רובינשטיין.

ניתן היום, י"ט באדר תשס"ט (15.3.09).

א' רובינשטיין 54678313-4795/07

ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט
5129371

54678313_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   07047950_T11.doc   מפ

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il

נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה

הודעה למנויים על עריכה ושינויים במסמכי פסיקה, חקיקה ועוד באתר נבו – הקש כאן

 

Related Projects

"בית המשפט העליון מגדיר את זכותם של נכים לקבל את פרוטוקול הועדה הרפואית אפילו לפני שהסתיים הדיון"

תקדימים נוספים

    טל': 5755585 - 03
    פקס: 5758885 - 03
    דוא"ל: Sharonmeiri10@gmail.com
    ז'בוטינסקי 35, רמת גן, 5251108





    [recaptcha id:captcha]